פסק-דין בתיק ו"ע 57627-01-11

בפנינו ערר על החלטת המשיבה לשלם לעוררת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים החל מיום 1.3.10 ולא מיום הגשת התביעה באוקטובר 2005.

העובדות (שאינן במחלוקת):

 התביעה מולאה במשרד ב"כ העוררת בחודש אוקטובר 2005, העוררת מילאה את פרטי התביעה וחתמה במקומות בהן נדרשת חתימה אך נמנעה,ביודעין ועת היותה מיוצגת,למלא את הבסיס,את החלק שבלעדיו אין והיא ההצהרה המכילה את גרסתה-את עילת התביעה,המכילה את תיאור הנרדפות והמכילה את הקשר הסיבתי הרפואי והמשפטי שבין הנרדפות לנכות.

התביעה הוגשה למשיבה באוקטובר 2005.

כבר בפברואר 2006 פנתה המשיבה לעוררת באמצעות בא כוחה וביקשה כי יומצא טופס ההצהרה,העוררת לא נענתה לבקשת המשיבה והצהרה לא הומצאה בסמוך לאותו מכתב.

ביולי 2006 נשלח מעין מכתב שאיננו הצהרה (להלן:"המכתב מ-2006") ובו נכתב:

" את תביעתה של גברת לוי יש לאשר לא משום הגירוש שחוותה מביתה,שכן הגירוש הזה בעיר חסקובו  איננו נחשב,אלא משום שהוכתה ע"י ברניקים"

באוגוסט 2008 לא מתעצלת המשיבה ודורשת שוב פעם שתומצא הצהרה מלאה.

רק במרץ 2010 מואילה העוררת לשלוח הצהרה מודפסת על גבי טופס חדש הכוללת עילות "עדכניות" שברור לחלוטין שהודפסה בסמוך להגשתה אך בשוליה חתימה הנחזית להיות מחודש אוקטובר 2005 כאשר ברור שההצהרה לא נחתמה אז,מדובר ב"שעטנז" שאיננו מסתדר ואיננו נראה טוב גם אם מאחוריו אין כוונה רעה.

היות ובהצהרה ממרץ 2010 נטען גם  לעוצר והיות ולגבי עילה זו ביחס ליהודי בולגריה (ורומניה) שוב אין צורך בהוכחתה,הכירה המשיבה בעוררת באופן "אוטומטי" ומיום העלאת העילה שבמקרה דנן הוא גם יום הבאת הגרסה.

הצדדים טענו לפרוטוקול והיות וסוגיה זו נדונה על ידנו מספר פעמים נביא את הכרעתנו בתמצית.

דיון:

אין סיבה  להגיש תביעה ללא גרסה קרי ללא עילה. לא תובעים לפני שיודעים מדוע ועל מה תובעים ובוודאי כשהתביעה מוגשת 60 שנים ויותר אחרי האירוע שכן אז כבר יודעים היטב מהי העילה ומהם המאורעות שבגינם תובעים.

טען ב"כ העוררת שמדובר בנוהג,אותו "נוהג" היה יכול להיחשב  כ"נוהג" אילו לא הייתה המשיבה פונה תוך זמן סביר לעוררת או לבא כוחה ולא הייתה מבקשת את ההצהרה. במקרה דנן היא עשתה זאת ואם ביקשה שתוגש הצהרה ואם העוררת לא שעתה לבקשה זו תוך פרק זמן סביר (בין שבועיים לחודשיים) הרי שלמעשה העוררת במודע טרם סיימה להגיש את תביעתה ועניין זה איננו תקין,איננו מקנה זכות כלשהי עד השלמת התביעה וברמת העיקרון הוא גם פותח פתח להתנהלות בעייתית בה אדם מחכה עם גרסתו עד אשר יהיה ברור מהו המצב המשפטי ומהן ההלכות המשתנות והמחייבות ואח"כ יגיש גרסה תואמת לתשלום רטרואקטיבי (ותחושה לא נוחה עולה מהמכתב משנת 2006 ועיתויו ביחס לעילות שהיו נהוגות אז והולדתה של עילת העוצר בגרסת מרץ 2010).

אין חולק בין הצדדים כי היום לא תתקבל תביעה ללא פירוט גרסה ועילות,הרי הדין קובע כי תביעה תוגש על פי הנוסח המצוי אצל המשיבה ונוסח זה מחייב פירוט של סיפור הנרדפות ופירוט האירועים והנסיבות שגרמו לנכות הנתבעת זאת לצד מסמכים ופרטים אחרים שנדרשים.

אלא שב"כ העורר טוען כאמור כי בפועל התפתחה פרקטיקה לפיה הוגשו תביעות "סתם" והנימוקים והעובדות "הודבקו" מאוחר יותר ומבלי שהדבר יפגע בזכותם של התובעים לקבלת תגמולים מיום הגשת התביעה והפנה בעניין זה לפסק דין של ועדת הערר בתל אביב בעניין ו"ע 624/09 יהודית סולומון נ' הרשות המוסמכת וכן לפסקי הדין בעניין המנוח פסח דינר נ' הרשות המוסמכת (ו"ע 793/06 (שלום ת"א וע"ר 1347/08 מחוזי ת"א).

יש לומר,פסקי דין רבים של ועדת הערר בתל אביב מהווים נר לרגלנו ומאומצים על ידנו ברם ברמת הכלל הם אינם מחייבים אותנו ואינם בגדר הלכה מנחה או מחייבת. ומן הכלל אל הפרט הרי שבמקרה דנן דעתנו כדעת הועדה בתל אביב ואנו סבורים שגם על רוח פסק הדין בעניין סולומון הנ"ל אין מקום לשנות מעמדתנו הבאה לידי ביטוי בפסק דין זה שכן גם שם ציינה הועדה שמרגע שהמשיבה דרשה הצהרה שוב אין מדובר במצג מצידה "כאילו" השלימה עם המחדל שבאי הגשת גרסה-המחויבת על פי התקנות.

גם ביחס פסקי הדין בעניין המנוח פסח דינר שהוזכרו לעיל המצב איננו שונה שכן שם כלל לא נבחנה סוגיה של "אין גרסה" אלא נבחנה גרסה שלא היתה מפורטת דיה ובנוסף גם לא  הוכחה ולכן נדחה המנוח פסח דינר בשתי ערכאות.

אדם איננו יכול לפתוח בהליך מבלי שיפרט עילה, הליך ללא עילה איננו הליך,גם ניצולי שואה הם בעלי דין וגם עליהם חלים החובות והכללים החלים על כלל האוכלוסייה.  אמת,הגישה לגבי ניצולי שואה מקילה יותר ואם בהליך רגיל היה נמחק כליל כתב תביעה ללא גרסה וללא עילות הרי שבנוגע לניצולי שואה לא נהוג למחוק התביעה על הסף והם לא מטורטרים שוב בהגשת תביעה חדשה על כל המשתמע מכך אלא ניתנת להם האפשרות לשוב ולחדש את הדיון בעת שימציאו עילות,ראיות וגרסאות. אין הדבר אומר שאדם מגיש "תביעה" ללא תביעה,ממתין שנים, מחכה שעילות חדשות תבואנה לעולם ואז מואיל להגיש גרסה מתאימה ולקבל תשלום רטרואקטיבי נכבד על עילות וגרסאות שבשעה שהגיש את תביעתו כלל לא היו מוכרות או קיימות בדין. אין סיבה להפלות לטובה את מי שלא טרח לפרט עילה מול אחרים שגרסאותיהן הראשונות נדחו בעבר או שכיום מהוות בפניהם מכשול לקבלת זכאות.